אשפי תקשורת

טראמפ ונתניהו (צילום מסך, ABC News)

קווי דמיון רבים עוברים בין מנהיגותו והתנהלותו של בנימין נתניהו לזו של דונאלד טראמפ. מעבר לזה ששניהם אידאולוגים שמרנים המייצגים תפיסה מדינית ימנית ובראש סדר היום הם שמו את המלחמה בממסד ובאליטות, שניהם באופיים גם אוהבים מאוד אהדה, כבוד וכסף.

אבל קו אופי אחד משקף יותר מכל את הדמיון בין השניים והוא יחסי הגומלין שהם מנהלים עם התקשורת.

אפשר לומר שהם דומים בסגנונם התקשורתי ואף יותר מכך: דפוסי התנהלותו של טראמפ, מנהיג המעצמה הגדולה בעולם מול התקשורת מספקים כיום לנתניהו, ראש ממשלת ישראל, אליבי להתנהג כך באופן חופשי.

יחסי אהבה-שנאה

נתניהו והתקשורת הם סיפור אהבה מהתקופה בה ייצג את ישראל באו"ם, אבל במרוצת השנים, ובמיוחד בשנים האחרונות, הוא מסית באובססיביות נגדה על מנת לחזק את שלטונו ולהגביר את השסע בין ימין לשמאל בישראל. טראמפ, שכל כך אהב את התקשורת לפני כניסתו לפוליטיקה, היום הוא רואה בה לא יותר ממכונה של "פייק ניוז" והפצת שקרים.

השימוש ברשת

קשה להאמין ששני המנהיגים, לנוכח סלידתם מהתקשורת, היו מצליחים להשפיע כל כך על דעת הציבור ללא הרשתות החברתיות. את הבחירות של 2009 נתניהו ניצח עם עמוד פייסבוק לא מנוהל. היום, שבע שנים אחרי, הוא משחרר בממוצע 2-3 פוסטים ביום (בפייסבוק ובטוויטר), חלקם פרובוקטיביים וויראליים שמשותפים על ידי יותר מ- 2 מליון עוקבים.

טראמפ, לעומתו, משתמש רק בטוויטר, שם הוא ידוע בעיקר ב"שליפותיו" (לעתים באמצע הלילה, שעון ארה"ב כמובן), אותן הוא משחרר ל- 38 מליון עוקביו. רק כך השניים יכולים ללכת מעל ראשה של העיתונות המסורתית, לפנות ישירות לציבור ולייצר שיח של שנאה נגד האליטות ונגד התקשורת המסורתית ("לייבש את הביצה", כפי שמכנה זאת טראמפ).

שולטים בסדר היום

בחוכמה רבה השניים מצליחים לייצר חומרים אטרקטיביים ברשת, שעוברים כמובן כמו אש בשדה קוצים לתקשורת המסורתית וכך הם מקבלים שליטה מלאה בסדר היום – בתזמון ובדרך שהם רוצים.

הם מיישמים הלכה למעשה במאה ה-21 את מה שמחקרים הוכיחו במחצית השנייה של המאה ה-20, כשההשפעה של הטלוויזיה הלכה והתעצמה: מי ששולט בסדר היום קל לו לנצח את הבחירות.

גם לנרטיב או לעיצוב אקלים הדעות חשיבות רבה: מי שמספר את הסיפור של התקופה בצורה הטובה ביותר – הוא גם בעל הסיכוי הטוב לנצח. המחקרים אף מראים ממצא נוסף שלא היה קיים בעבר כשהתקשורת הייתה כלב השמירה של הדמוקרטיה: כיום היקף הסיקור של האופוזיציה הולך ומצטמצם כיוון שהשלטון הוא זה שמייצר את סדר היום, מדיניותו הכלכלית קשורה קשר ישיר לחוסנם של כלי התקשורת וכך הוא זוכה במרב תשומת הלב והזמן התקשורתי.

המנהיג ה"סלב"

טראמפ הגיע לנשיאות אחרי שנים רבות של שימוש אינטנסיבי בתקשורת על בסיס קבוע כ"סלב" מהמניין. הדמות, שהוא אהב להציג, עד למעמד של "כוכב ריאליטי", הייתה של איל נדל"ן מיליארדר, שאוהב את החיים הטובים, נשים יפות ופרסום. מחקר מדע המדינה עוסק רבות בעשור האחרון ברצינות רבה בתופעת הסלבריטאים בפוליטיקה ומזהה קשר ישיר בין סלבריטאות לבין הצלחה אלקטוראלית.

המחקר גם מבחין בין שני סוגי סלבריטאים: ה"אותנטיים" הם אלה שמגיעים לפוליטיקה כסלבריטאים כמו רונאלד רייגן, ארנולד שוורצנגר וכמובן טראמפ; בישראל יאיר לפיד וה"נרכשים", שמבינים שזה מה שנדרש מהתפקיד ומאמצים גינונים של סלבריטאים כמו טוני בלייר, ביל קלינטון וברק אובמה.

פוליטיקאים סלבריטאים מתוקף ייחוס משפחתי או קריירה מפוארת בצבא (בעבר זאת הייתה סלבריטאות ישראלית) שאין להם מיומנויות תקשורתיות יתקשו להצליח, ראה ערך: יצחק הרצוג או אהוד ברק בישראל.

מחושבים ומודעים

יהיה זה מאוד תמים לחשוב שה"שליפות" (ולפעמים ה"פליטות") התקשורתיות של טראמפ אינן מחושבות והוא אינו מודע להן. מצד שני, זה לא אומר בהכרח שעל כל ציוץ של הנשיא יושב צוות מוחות של בכירי היועצים לפני שהוא משוחרר לרשת.

טראמפ מכיר את התקשורת ויודע שהמסרים האותנטיים, הלא "פוליטיקלי-קורקט" הם בדיוק אותם מסרים שמעניינים את הציבור המזוהה אתו וזה שעוקב אחריו.

נתניהו, לעומתו, לא מרבה בשליפות והוא מאוד מחושב בהתנהלות התקשורתית, שרק הלכה והשתכללה עם השנים. הוא יודע מראש איזה מסרים הוא רוצה להטמיע במוחות האזרחים ולכן  משתמש ב"סאונד בייטס": ניסוח משפטים קצרים וקליטים שנחרתים היטב בשיח והופכים להיות מטבעות לשון המזוהות עם הפוליטיקאי.

נתניהו, שכולם זוכרים לו את "הם מ-פ-ח-דים" מלפני שני עשורים, הגיע לדרגה של אשף בנושא נוכח הפרשות האחרונות, עם: "לא יהיה כלום – כי אין כלום", "כוס התה לצדיק", "חמגשיות", "נוהל החלפת נורה" ועוד ועוד.

שליטה בכפייה ומרצון

אין מה להשוות את השליטה שנתניהו הגיע אליה באמצעי התקשורת לעומת זו של טראמפ ולכן הביקורת שנשיא ארה"ב סופג מהתקשורת היא הרבה יותר נוקבת. יחד עם זאת, מי שמסייעים להפיץ באפקטיביות את מסריו של הנשיא האמריקאי, אלה ערוצים ימניים ברדיו ובטלוויזיה וכן ערוצי אינטרנט המזוהים עם הימין והאלט-רייט, מהם יצא יועצו (שאותו כבר הספיק לפטר), סטיב באנון.

לנתניהו, לעומתו, יש מוטת שליטה רחבה מאד על התקשורת בישראל. החזקתו (כמעט בכוח) בתיק התקשורת הצליחה במישרין או בעקיפין להגיע למצב שהוא שולט בערוצים שנחשבים למשמעותיים (אם לא מרכזיים) בתקשורת הישראלית, כמו: בישראל היום, מעריב, מקור ראשון, כאן, גל"צ, ערוץ 20 ואתר "וואלה".

בנוסף הוא פועל מאחורי הקלעים להשפיע בהחלטות שיתקבלו בנוגע לחברת החדשות של ערוץ 2 או על הבעלות בערוץ 10 ועתיד התאגיד כמובן. חשיפת השיחות בינו לבין מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, כל אלה מחזקים את תחושת הנואשות של כלי התקשורת בישראל, שזקוקים לסיוע מראש הממשלה ומכאן שהשליטה אותה משיג נתניהו, לא תמיד מתקבלת בהכרח בכפיה, אלא מתוך רצון של התקשורת לשרוד כלכלית.

יחס סלחני

לאור האמור, היה מצופה שהתקשורת תהיה עוד יותר ביקורתית ונשכנית כלפי השניים, אך קשה להיווכח שכך הדבר. התקשורת האמריקאית בפרט והמערבית בכלל, היו בהלם מניצחונו של טראמפ ודי מהר הורידו את הכפפות, אבל העיתונות של פעם אינה חזקה כבעבר, כי מי שמכתיב את הטון אלה הן הרשתות החברתיות באינטרנט.

התקשורת הישראלית, לעומתן, מאד קונפורמיסטית. למרות האופן הברוטלי שבו נתניהו ניצח את הבחירות האחרונות, העיתונות עברה מהר לסדר היום ולא התעכבה על המניפולציות הבעייתיות שנעשו על ידי ראש הממשלה בימים האחרונים של מערכת הבחירות.

הנאום של נתניהו נגד התקשורת השמאלנית: "מגויסת למסע ציד נגדי ונגד משפחתי"

ייתכן שבדמוקרטיות חזקות יותר הייתה מוקמת ועדת חקירה וראש הממשלה לא היה יוצא ממצב בו מוכח כי הוא ניצח את הבחירות בסיוע גוף תקשורת המפיץ את מסריו ומתפקד במסווה של עיתון, או באמצעות מסרים שקריים של הסתה.

בבריטניה למשל הוקמה ועדת חקירה על השאלה האם טוני בלייר השתמש באופן מניפולטיבי בתקשורת תוך ניפוח דוחות מודיעין כדי להפיץ ספין ולפיו לסדאם חוסיין יש נשק לא קונבנציונלי. בלייר בסוף שילם בכסאו כי דעת הקהל התהפכה נגדו.

ענייני השליטה בתקשורת, שהפכה מכלב השמירה לעסק כלכלי, מעסיקים את הציבור בדמוקרטיות מתוקנות ואזרחים יוצאים על כך לרחובות. בישראל זה נושא לברנז'ה בלבד, כי נתניהו הצליח לשכנע, בסיוע התקשורת, שהעניינים הביטחוניים קודמים לכל – ולכן השליטה הזאת לא נתפסת כדבר שלילי שמפורר את הדמוקרטיה השברירית הישראלית.

ניפגש בשבת בטוקהאוס

עוד על נתניהו וטראמפ תוכלו לשמוע במוצ"ש הקרוב (20:30) בנמל תל אביב במסגרת הרצאתי "מנהיגות במאה ה-21: סוף עידן המנהיגים שהכרנו?

ההרצאה מתקיימת במסעדת "טוקהאוס" ביתן 12 (לא האנגר 12) הממוקם ביריד המזרח, בצפון מזרח נמל ת"א, על גדות נחל הירקון, צמוד לגשר העץ העגול החוצה את נחל הירקון ומחבר בין חניון רידינג מערב לנמל תל-אביב.

לחצו לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים

אשמח לראותכם!