חסינות ממחאת השכול: ראיון עם פרופ’ יגיל לוי באתר אגודת העיתונאים
כשבעה חודשים בסה”כ עבד ד”ר יועז הנדל עם נתניהו אבל זמן כפול מאז ואף יותר הוא עוד “חורש” את התקופה הקצרה הזו. למי שמכבד את המלה הכתובה זה מייצר תחושה של אי נוחות בקריאת הדברים על ראש הממשלה.
בידיעות אחרונות (26.11) הוא כתב כי את נתניהו כאדם הוא אינו מחבב ונימק זאת בנתון אמפירי: עבדתי לצדו, הסביר, אז אני מכיר אותו היטב. זה עניין של אופי, הוסיף. כמנהיג הנדל כן מעריך אותו בגלל פעילותו בנושא האיראני.
לפני כמה שבועות סיימתי תקופת עבודה של שלוש שנים עבור נתניהו כיועצת לתקשורת פוליטית. נתניהו הוא אדם עם המון קסם, עם צדדים סופר אנושיים באישיותו, יש בו המון המון דברים אישיים מופלאים שהרבה אנשים לא יודעים אותם. הגעתו אתמול לכיכר חושפת רק טפח קטן מכך ולא מוכר.
לגבי מנהיגותו: ההתמחות האקדמית שלי היא מנהיגות פוליטית ולכן לצמצם את המנהיגות של נתניהו לנושא האיראני רק כי זה נוח אידיאולוגית למישהו, זו בבחינת הטיה של אנשי אקדמיה אינה מתאימה. גם במנהיגות של נתניהו יש הרבה רובדי עומק נוספים הנסתרים מן העין. בעוד אני כותבת אני כבר חשה את ההתקוממות על המשפט הזה מצד מי שלא אוהב את נתניהו – אבל לא יעזור לכם: אמנם בעיתונות המיינסטרים קשה לדבר על זה, אבל כאן לא תתחמקו מזה וההיבטים האלה עוד בוודאי ימצאו את ביטויים בבוא העת אצל היסטוריונים וחוקרי מדע המדינה, כי מאמרים עיתונאיים עם חשבונות אישיים אינם פלטפורמה ראויה לכך.
מאמרים קשורים
