טראמפ ונתניהו – מנהיגות במאה ה- 21: ההרצאה המלאה
כשקמה ממשלת פתח חמאס חברו העיתונאים הישראלים בכלי התקשורת המובילים לפוליטיקאים המתלהמים והוקיעו את החיבור. זה למרות ששנים אותם פוליטיקאים מתלהמים האכילו אותנו במנטרה שאי אפשר להגיע להסדר שלום עם הגדה בלבד ועזה צריכה להיות בפנים. אז למה התקשורת פמפמה מצדה התנגדות? כי זה פשוט שירת את הפוליטיקאים, שולחיהם של העיתונאים. חזית הסירוב של העיתונאים נתנה כרגיל את הרוח הגבית לנתניהו, שרק מחפש דרך להטות את דעת קהל נגד הסכם, כאשר הוא היחיד שיכול לעשות את ההיפך – להפנות את העורף למו”מ המדיני וההמשך ידוע: חטיפת הנערים בשטחים ורציחתם, רצח של צעיר ערבי בתגובה על ידי אספסוף יהודי ואח”כ התלקחות בדרום.
עכשיו כשהסתבכנו בעזה עם תמונות מחרידות שהעולם לא מקבל ועם עשרות נופלים מהצד שלנו – פתאום האופציה ההיא בהובלת אבו מאזן שנראתה ציר הרשע בהתגלמותו – מתחילה להיראות כרע במיעוטו. אז עכשיו יש לתקשורת הישראלית יעד חדש להתנפלות מחזורית ועדרית – כעת זה האמריקאים. אין כלי תקשורת שלא תפתח בשלושת הימים האחרונים שבו לא תמצא את הפוליטיקאים והעיתונאים במחול אחד, בדיוק כמו אז עם הקמת ממשלת פתח-חמאס. מסבירים לנו במקהלה של קול אחד, עד כמה האמריקאים מפגרים.
כעת יושבים באולפנים, כשהדם נשפך בשני הצדדים ובאופק אין פתרון ומתגעגעים לקיסינג’ר למרות שזאת תקופה אחרת, עם דמויות מובילות שונות לגמרי אצלנו ואצלם. לי נראה שיש כאן מגמה שפחות שמים עליה את האצבע: שאנחנו בעיצומו של תהליך ארוך שאחראי לו נתניהו שבו למעצמה החשובה בעולם, עדיין למרות הדיבורים האופנתיים על שקיעתה, נשבר מאתנו. הבעיות כאן נראות יותר מאי פעם בלתי פתירות ולא עושות חשק לשום מעורבות או תיווך. אז שוב דז’ה וו – במקום שהתקשורת תעשה את תפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה היא מאפשרת לפוליטיקאים ולגנרלים שוב ושוב לתת לנו להתבוסס בבעיות של עצמנו ללא שום אופק ומוצא.
מאמרים קשורים
