טראמפ ונתניהו – מנהיגות במאה ה- 21: ההרצאה המלאה
אפילו אני, שמכירה את יכולותיו המרשימות של ראש הממשלה לקבוע את סדר היום התקשורתי ולהשליט את מסריו על דעת הקהל, נדהמתי מהמהירות ומהאפקטיביות שבה הוא עשה את זה. שלוש יממות בלבד הספיקו והשקפתו של רה”מ בדבר הדרך היחידה להתמודד עם המציאות האזורית – כוח ועוד כוח ועוד כתישה ועוד איומים ועוד אזהרות ועוד דה לגיטימציה לאבו מאזן – השתלטו מחדש על השיח הציבורי. כיבוש עזה הוא אולי בעיה לרה”מ אבל כיבוש סדר היום הוא עניין ממש זניח עבורו.
במשך 50 ימים ובעיקר לקראת סוף הלחימה בעזה ועל ספה של הפסקת האש פמפמו כל הדוברים ללא יוצא מן הכלל באמצעי התקשורת – עיתונאים, מומחים, פרשנים, פוליטיקאים – את ההכרח במציאת נתיב מדיני ליציאה מהמשבר התורן מול חמאס. אפילו ראש הממשלה אמר אופק מדיני חדש.
אבל זה היה נכון עד יום חמישי. רה”מ צריך לדאוג כעת בדחיפות לעורף הפוליטי שלו וחיש מהר, כאילו מעולם לא היתה פה מלחמה ומעולם לא נאמר משהו על קואליציה של כוחות חדשים באזור (כאילו שהם יוותרו על הקמת מדינה פלשתינית שממנה רה”מ מתחמק כמו מאש) ועל קבלתו של אבו מאזן כפרטנר, נשלח הדובר הנאמן אופיר אקוניס, לזרוע שוב את הפחדים המוכרים על האיסלאם הפונדלמנטליסטי שמאיים על קיומה של מדינת ישראל.
כמובן שלזה נדרש עוד כסף לביטחון ומעגל הקסמים של הסכסוך שישראל מצויה בו כבר שנים וקורסת לתוכו עם יכולת עמידה מוגבלת בחזית הצבאית ובמוראל העורף כפי שהתגלה בצוק איתן ומשאבים כלכליים שאינם בלתי מתכלים – מעגל הקסמים הזה שוב נשלף כדי לבצע את הקסם הגדול מכולם: בחירתו של נתניהו מחדש לקדנציה רביעית.
לזה נוסף טוויסט חדש בקמפיין שנתניהו התחיל אתמול מתחת לאפם של העיתונאים בראיונות שנתן להם: ישראל לפי התיזה הזאת של נתניהו-אקוניס היא בכלל חלק אינטגרלי של המערב והיא נלחמת היום שכם אל שכם עם הכוחות השפויים והמתונים שעל הגלובוס באיסלאם הקנאי והמסוכן. כיבוש? פשעי מלחמה בעזה שאולי מטרידים את העולם המערבי? שטויות. הצחקתם את רה”מ ואת אקוניס.
ציפי לבני, שמעולם לא הערכתי אותה, בגלל שאף פעם לא הצליחה בשום דבר שעשתה, למרות ההזדמנויות שקיבלה: להרכיב ממשלה, לשמור על מפלגתה ולקדם תהליך מדיני מול הפלשתינאים – נתנה אתמול בפעם הראשונה פייט מרשים לעמדה הזאת בערוץ 2 אצל רינה מצליח. העניין הוא שלציפי לבני אין כיום שום כוח פוליטי והמחנה האלטרנטיבי השפוי בישראל צריך ממש ממש לדאוג מה הולך לקרות אתו אחרי הכיבוש המחודש של שוק הדעות בישראל על ידי דעה אחת ואין בלתה של רה”מ. כל מה שנותר לבקש בעת החירום הזאת הוא: עיתונאים תפסיקו להתמסר כל כך בקלות. זה מביך.
מאמרים קשורים
