טראמפ ונתניהו – מנהיגות במאה ה- 21: ההרצאה המלאה
אין ספק. מי שרגיל לעיתונות החדשה יתקשה לצלוח כ-2500 מלה להערכתי של נחום ברנע בידיעות אחרונות.זה חבל כי יש שם דברים מעניינים על מאחורי הקלעים של המבצע – על ההתנהלות של הפוליטיקאים, על ההתנהלות של הצבא, על הממשק בין שניהם ועל כך שהציבור בהרבה מקרים הוא סוג של עדר שמריע במקומות הלא נכונים, מבקר איפה שלא צריך ולא מבקר איפה שצריך.
חמיצות זו מלה שהשתמשו בה הרבה בצוק איתן. המלה הזאת שתפשה חזק באולפנים עצבנה אותי כי לא היה מאחוריה כלום חוץ מפולקלור של מגישים ופרשנים. אך לו הרבה אזרחים היו קוראים את ברנע הם היו מרגישים באמת חמיצות על האופן שבו בכל סבב לחימה עושים בסופו של דבר סיבוב גם עליהם.
יש כמה דברים מעניינים בטור אבל אצטט פסקה אחת שאת רוח הדברים שלה כתבתי כאן המון בחודש האחרון וחבל לטעמי שמדי יום ידיעות אחרונות לא שם את הדברים האלה של ברנע בעמוד הראשון. לו היה שם אותם הציבור היה מבין טוב יותר את ההקשר של המציאות שבה אנחנו חיים. וכך ברנע כותב:
נתניהו לא רצה בהתכתשות צבאית בעזה. כאשר נגרר אליה, עשה כמיטב יכולתו להגביל את היקפה ולסיים אותה. הבעיה מתחילה בדרך שבה טיפל בסוגיית עזה לפני המבצע. ישראל ומצרים חנקו את חמאס, כלכלית ופוליטית. ערב המבצע הבינו בישראל שעזה הולכת להתפוצץ, אבל איחרו לעצור את התהליך. הלכה למעשה, נתניהו כפה על אנשי חמאס לפתוח בעימות שגם הוא וגם הם לא רצו בו.
הסטטוס הזה נכתב בין השאר עבור רביד אזולאי דוד. אינני מכירה אותה אבל בשביל חוכמה של מגיבים מסוגה שווה לכתוב את הסטטוסים האלה שלא תמיד אתה יכול להאמין שהם משנים למישהו או משפיעים עליו. יש מגיבים חכמים שכיף ללמוד מהם ויש כאלה ששואלים אותך שאלות שמכריחות אותך לחשוב. להתאמץ לחשוב. לנער את כל מה שאתה יודע ולנסות להבין אתם ביחד את מה שלא ברור ולהתנגד למציאות שבה אתה בסופו של דבר פיון ועושים עליך סיבוב, אלה שמחליטים עבורך מלמעלה. רביד אזולאי דוד שאלה אותי אתמול שתי שאלות לסטטוס שכתבתי ואני מקווה שהסטטוס הזה מוסיף עוד קצת תשובות גם בסיועו של חתן פרס ישראל לעיתונות, נחום ברנע.
מאמרים קשורים
