טראמפ ונתניהו – מנהיגות במאה ה- 21: ההרצאה המלאה
אני מניחה שאת משדרי החדשות של ערוצים 2 ו-10 בימי שישי עורכים גברים. ייתכן שגם בימי חול. אבל בסופי שבוע אני כמעט בטוחה. קשה להאמין אבל ב-1 באוגוסט 2014 – נשים כמומחיות, כפרשניות וכבעלות דעה נעדרות לחלוטין מהאולפנים. אין אף אשה. מציאות מעוותת שאין כמותה. לשפשף את העיניים. קשה להאמין. אני מסתכלת שוב ושוב בשני המשדרים, המשמימים, יש לומר ולא מאמינה, במיוחד שבכל אחד מהנושאים אשה באולפן בהחלט היתה יכולה לתרום. בוודאי מול חבורות שלמות של גברים שמצטופפים ליד המגישים בשני האולפנים.
הכי מאכזב שהנשים היחידות שנמצאות במציאות הסוריאליסטית שמול עינינו אלה הן שתי המגישות – יונית וטלי – שכנראה כלל לא מתקוממות וכלל לא משפיעות על כך שיהיה ייצוג שווה לנשים בהצגת המציאות עבור הצופים. אחרת קשה להבין את הסכמתן לזה וקשה להבין איך אינן נלחמות על זה. ככל הידוע לי המגישים גם כן מעורבים ואפילו מאד בבחירת המרואיינים במהדורות.
התלבטתי בכלל אם לכתוב את זה. הסתכלתי בשנים האחרונות על פעילותן הרופסת של ארגוני הנשים ועל המחקרים מעת לעת של נשים בארגוני התקשורת ומן האקדמיה שלא תרמו ולא תורמים כלום אם כך נראה המסך הערב. הגעתי למסקנה המצערת שאין שום דבר שניתן לתיקון בתחום הזה. מעולם גם לא רציתי באופן אישי לקבל העדפה כאשה למרות שאני מהתומכות בעיקרון של העדפה מתקנת לסקטורים מוחלשים, אבל תומכת בכך רק בתנאי שמתלווה לזה גם מצוינות.
סיבה נוספת שהתלבטתי אם לכתוב על כך היא שבסופו של דבר, במידה שההערות הספורדיות על הנושא הזה של הדרת נשים מן המסך מוצאת אוזן קשבת – אז מי שמרוויח מזה הן לא הנשים המומחיות והמקצועיות, למרות שיש כאלה בדיוק כמו הגברים – אלא פוליטיקאיות דוגמת מירי רגב או לימור לבנת.
ואז, אני חושבת לעצמי, אולי באמת עדיף המצב הקיים…אנחנו אוהבים להתנשא על המדינות הערביות שמסביבנו, אפילו בכל פאנל ברגעים אלה, אבל אפילו שם יש יותר נשים שמתארחות כמומחיות על הנושאים המרכזיים שלא לדבר על כך שבדמוקרטיות מערביות מפותחות לא ניתן, בעולם, לראות כזאת תמונת מצב חברתית כפי שעולה מן הטלוויזיה שלנו כאן. בושה
מאמרים קשורים
