חסינות ממחאת השכול: ראיון עם פרופ’ יגיל לוי באתר אגודת העיתונאים
שולה זקן – מתוך חדשות ערוץ 2
רוח רחמנית הומניסטית אחזה בכמה עיתונאים/פרשנים, מאז חזרה שלשום שולה זקן משהות של חודש במסיבות ונופש בלוס אנג’לס, היישר אל תא המעצר של המשטרה. בעיקר העסיקה אותם השאלה מדוע המשטרה לא אפשרה לזקן להתרענן ולהתקלח בביתה, ולשם דיון בסוגיה הרת גורל זו אף הובאו אורחים רמי מעלה לאולפנים, על מנת שייצגו את שני הצדדים.
ממש עיתונות אובייקטיבית במיטבה. אז למה אני חושדת סתם שמדובר בעיתונות צהובה של רייטינג וסנסציה, או בעיתונות אנכרוניסטית, מגויסת ומשתפת פעולה?
האמת, שאי אפשר היה להימלט מהמחשבה המביכה שקצת רחמים וגישה סלחנית מבקשת העיתונות גם לעצמה. כי מאז התפוצצה הפרשה, ועד עתה לפחות (למעט עיתון “הארץ”), היא לא שואלת שאלות נוקבות, כמו: איפה היא היתה ב-20 השנים האחרונות, כאשר בהרבה “חוגים של יודעי דבר” – עיתונאים ופוליטיקאים (שבישראל, כמו בהרבה דמוקרטיות חדשות, מנהלים ביניהם יחסי קרבה בהם הגבולות מטושטשים), נלחש רבות מפה לאוזן על כוחו העצום, המבהיל, האפל והלא מוסרי של הצמד אולמרט-זקן.
תש כוחם של כלבי השמירה
מאמרו החשוב מאד של גיא רולניק בנושא הזה, שפורסם בשבוע שעבר ב”דה- מארקר”, תיאר את שלטון הפחד והאימה שאולמרט הטיל על עיתונאים, או על אנשים שביכולתם היה להשפיע על מסגור דמותו הציבורית, אשר ניסו לחלוק על דרך התנהלותו כנבחר ציבור וכאיש פוליטי ושהעיזו לצאת נגדו. הדוגמאות שמורות במערכת. במשך יותר מדי שנים אי אפשר היה לפרוץ את המתחם המבוצר הזה, כי אולמרט, למעט חריגים, שבחלק מהמקרים גם תש כוחם, היה תמיד מגובה על ידי כלבי השמירה הכי חזקים של הדמוקרטיה והם אלה שריפדו את דרכו העקלקלה והחלקלקה לצמרת.
איפה כותבת היום העיתונאית הפוליטית הדעתנית חנה קים? קים עסקה כמעט לבדה בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד מ-99, שהיום מוזכרת כמקור לפרשיות השוחד שאולמרט נחשד כמעורב בהן לאורך שנות האלפיים. עיתון מקומי חשוב ונשכני כמו “כל העיר” לא יכול היה לראש העיר ולשר אולמרט – כולל העורך שלו, שגם הוא לא ויתר, אבל גם הוא כבר לא בעיתונות היום. נותני הגיבוי היו פוליטיקאים חזקים ועיתונאים חזקים אשר לא פעם גם יצאו לשליחויות בשמו של אולמרט כדי להחליש ולנטרל את אלה הדורשים לחקור את פעילותו. בסיס השיטה שלו, כפי שתיאר רולניק, היה קירוב עיתונאים חזקים לחוג האינטימי שלו. מדובר בעיתונאים שישבו ויושבים עד היום בצמתים הכי חשובים של קביעת סדר היום הישראלי. את האחרים, שהעזו לכתוב נגדו, הוא רדף והשמיץ.
(מתוך דף הפייסבוק של שולה זקן – חדשות ערוץ 2)
ידו הארוכה של הבוס
הטלפונים שלי כעיתונאית לשעבר ללשכות של אולמרט בתפקידיו השונים, מעולם לא נענו. אני הייתי מסומנת, כמו עיתונאים נוספים. הדוברים אמנם התחלפו אבל שולה זקן היתה שם תמיד, יודעת הכל, אבל מדברת רק עם מי שהולך בדרכו של הבוס ומי שישרת את האינטרסים שלה ושלו. מי שכתב נגדו או שהעיז להציב סימני שאלה – היה מחוק.
ידו הארוכה של אולמרט הגיעה, גם לאיוש פאנלים של פרשנים בטלוויזיה. פעמיים לפחות נרמז לי כי לא אוכל להשתתף בהם, למרות שהוזמנתי. זאת כי אולמרט הטיל וטו, ובחירה אחרת שלו – נוחה יותר ומתאימה יותר לאינטרסים האישיים שלו – התקבלה על ידי המערכת.
מיומני הפייסבוק של זקן שהתפרסמו אתמול התבררה הפתעה רבתי: עולה כי זכרונותי ממנהלת הלשכה הכוחנית דווקא אינם מתארים נכון את האשה הנלבבת והחברתית הזו. זקן של 2010 דווקא אינה מחסירה תגובה, כך מתברר – מקטנה עד גדולה – ממאות חבריה ברשת החברתית.
אלה כוללים אפילו את העיתונאית ג’ודי ניר מוזס שלום. ההבדל הוא שהיום יש בהתנהלות של זקן בפייסבוק הרבה פחות סימני שררה אוליגרכיים כמו פעם, כי לאור פרשות השחיתות שבהן היא נחשדת, כל מה שנותר לה הוא להיאחז בכל בדל עממי של תמיכה וסימפטיה.
ומהי הבעייתית של ייצוג מציאות מנותק כזה בפייסבוק? – על כך בפוסט הבא.
מאמרים קשורים
