במערכת הבחירות ב–2013 נדרש בנימין נתניהו לבחור בין שתי אלטרנטיבות. הראשונה, שיוצגה על ידי הצוות לתקשורת פוליטית שבראשו עמדתי, גרסה עוד ב–2012, בשלב שבו החלו לתסוס הדיבורים על הקדמת הבחירות ונתניהו היה בשיא כוחו (שחרור גלעד שליט והכנעת המחאה), שכדי לנצח בגדול יזדקק ראש הממשלה לקולות המרכז. הניתוח התבסס על יתרונותיו של המועמד: בכוחו של נתניהו לעצב את סדר היום, שליטתו בדעת הקהל בלתי מעורערת, והוא ניחן ביכולת מתעתעת לטעת בקרב האזרחים את האמונה, שבאישיותו יש מרכיב שיהפוך אותו למנהיג פורץ דרך בממדים היסטוריים.
השנייה, המזוהה עם ארתור פינקלשטיין, הונחה לפני נתניהו בשלהי 2012. האלטרנטיבה הזאת…
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2589970
מאמרים קשורים