טראמפ ונתניהו – מנהיגות במאה ה- 21: ההרצאה המלאה
ההתנפלות של יאיר לפיד על נתניהו בעניין היחסים עם ארה”ב לא התרחשה בחלל ריק. גם אם היא מוצדקת – שהרי לנתניהו, מטעמים טקטיים ואסטרטגיים אסור לייצר אדמה חרוכה עם הטובה שבידידותינו ושבזכותה אנחנו קיימים כאן במידה רבה – מה שעומד מאחוריה היא תוכנית פוליטית פחדנית ושפלה לטעמי של חבירה בין מרכז פרס לשלום שיעבור הפרטה ויכניס על פי הערכות מנהליו כסף בזכות המותג ששמו פרס, לבין שר האוצר הכושל ומנהיג תנועה שהבטיחה ולא קיימה כלום, יאיר לפיד.
מטרת החבירה הזאת היא הפלת נתניהו. לכאורה כמי שמאמינה בשת”פים לצורך שינוי מציאות הייתי אמורה לחשוב על זה באופן חיובי: להלן שת”פ פוליטי שמטרתו לקדם את המדינה למקום חדש מהמקום התקוע שהיא נמצאת בו זמן רב ובמידה רבה מאד באחריותו של נתניהו. המקום התקוע הזה הוא מיסודו של “מעגל רשע” שלנתניהו אין תמריץ לעצור אותו.
מעגל של סבבים אלימים שחוזרים על עצמם מול החמאס בעזה ושאינם מובילים את ישראל לשום מקום טוב יותר מזה שהיתה בו בעבר ומזה שתהיה בו בעתיד.
אבל למרות זאת התוכנית הזאת שפלה בעיני. אני מרגישה למה. אני גם יודעת למה. אני חושבת באינסטינקט שאם הייתי צריכה להכריע ברגע זה בין חוסר המוצא שאליו מובילה אותנו מדיניותו של נתניהו לבין התקווה ששמה יש עתיד עם שמעון פרס – אני בעד הראשונה, תוך חיפוש אופציה שיש בה מניע אחר. כמו בציור השבועי של ג’קי – אנא עזרו לי להסביר למה.
מאמרים קשורים
