רצח רבין – סוקניק כמשל
כולנו מכירים את תרבות הפרומואים שהשתלטה לנו על הטלוויזיה. אתמול קיבלנו הוכחה לכך עם גדי סוקניק, שהגיע לאולפן לונדון וקירשנבאום, זחוח ומרוצה מעצמו באופן שהותיר את הצופה בתחושה לא נוחה, בהתחשב בנושא שהוא בא לקדם.
כולנו מכירים את תרבות הפרומואים שהשתלטה לנו על הטלוויזיה. אתמול קיבלנו הוכחה לכך עם גדי סוקניק, שהגיע לאולפן לונדון וקירשנבאום, זחוח ומרוצה מעצמו באופן שהותיר את הצופה בתחושה לא נוחה, בהתחשב בנושא שהוא בא לקדם.
לפני עשר שנים פרסמתי את הרשימה על זיכרון במחלוקת במוסף הספרים של הארץ (למטה). כאשר אני קוראת היום בידיעות אחרונות את מאמרו של הפובליציסט האופנתי התורן מן הימין ד”ר יועז הנדל (בתמונה) על רצח רבין אני מבינה כמה הדברים רלבנטיים ב-2010.
יש להניח כי 16 שנה לאחר הנמקותיו החריפות של השופט אהרן ברק בבג”ץ מאיר כהנא נגד רשות השידור, אחד מנדבכיו המעצבים של עקרון חופש הביטוי בישראל – היה נשיא בית המשפט העליון מנסח היום באופן שונה את השיקולים שהנחו אותו בעת מתן פסק הדין.
בעוד הפובליציסטים בעיתונות מתפלמסים בשאלה מי הוא ממשיכו של רבין, האם אהוד ברק או שמעון פרס, ובניתוחיהם מתערבבות העדפות אישיות ופרפסקטיוות קצרות טווח, מצויה תשובה – מנוסחת ברהיטות ומנומקת להפליא – בתוך אנתולוגיה מרתקת העוסקת בבחינתם מחדש של המושגים מיתוס, לאומיות, ודמוקרטיה דרך האירוע של רצח רבין.