האמנם תהומות של שפל?
לא רק גיבורי הפרשה עצמם, אלא גם אמצעי התקשורת עמדו אתמול במוקד הדיון על ביטול מינויו של יואב גלנט לרמטכ”ל. תופעה זו של סיקור התקשורת את עצמה מכונה בשפה המקצועית “סיקור על” (metacoverage).
לא רק גיבורי הפרשה עצמם, אלא גם אמצעי התקשורת עמדו אתמול במוקד הדיון על ביטול מינויו של יואב גלנט לרמטכ”ל. תופעה זו של סיקור התקשורת את עצמה מכונה בשפה המקצועית “סיקור על” (metacoverage).
מנהיג מפלגת העבודה, אהוד ברק, ניסה לבדוק לפני חודשיים, בפורום מצומצם של אנשי אקדמיה שנפגשו עמו בבית פרטי, אם משהו יכול להציל אותו מאובדן מוחלט של אמון הציבור בו. בליאות מהולה בהשלמה מסוימת אמר ברק לנוכחים, כי הוא מבין שעליו לעבור תהליך של ניקוי רעלים ומיתוג מחדש של המפלגה.
השבוע התארחתי בתכנית “פוליטיקה” של הערוץ ה- 1 במסגרת דיון על מקומן של דעות אנטי-ציוניות במוסדות האקדמיה. הטריגר לדיון: פתיחת שנת הלימודים האקדמית היום והודעתם של שר החינוך גדעון סער והמשנה לראש הממשלה בוגי יעלון, אשר יצאו בפומבי נגד מרצים המשמיעים דעות מסוג זה ואף הבהירו כי יידרשו לפעול נגדם.
אז האם “המדיום הוא המסר”? הדואליות המאפיינת את ביבי נתניהו שוב מצאה את ביטויה גם בבחירה שלו אתמול לפנות לציבור הישראלי בראש השנה באמצעות ה- YouTube.
ישנן כמה הנחות יסוד שחוזרות על עצמן בכיסוי התקשורתי החדשותי על מחאת משפחת שליט. מיותר לציין שהנחות היסוד האלה משרתות אינטרסים פוליטיים וכלכליים של עיתונות הזרם המרכזי. אך עוד בטרם אציג את הנחות היסוד ואנסה לבחון אותן, אפשר לומר בגדול שבכיסוי צעדת שליט, הגיעה העיתונות הישראלית המסחרית (מעריב, ידיעות, ערוץ 2) לאחד מרגעי השפל שלה.
פרסמתי השבוע מאמר ב”הארץ” על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תחת הכותרת “המותג המוצלח ביותר”. המאמר ניסה להסביר את שיעורי התמיכה הגבוהים בנתניהו בסקר שעשה עיתון “הארץ” בסוף השבוע האחרון, שגילה במפתיע כי למרות ההסתבכות הקשה של ישראל בפרשת המשט ומה שנתפש כזיג זג מנהיגותי של ראש הממשלה – לנתניהו שיעורי תמיכה גבוהים בקרב הציבור.